שאלה לרב- "העצה של חז"ל לא עובדת אצלי..."

שאלה: שלום,
כתוב שאבר קטן יש באדם, משביעו רעב, מרעיבו שבע.
אבל ככל שעובר הימים והשבועות ואני יותר נשמר, התאוות רק מתחזקות.
איך זה מסתדר עם דברי הגמרא, ואיך אפשר לעצור או לפחות להחליש את התאוות?
תודה רבה

תשובה: שלום.
לפני הכול חשוב לא להתבלבל לגבי הגישה העקרונית: יצר המין אינו דבר שלילי. להפך! זהו יצר החיים והוא דבר נפלא וחיוני לקיום העולם.
בחור שמרגיש בתוכו את המשיכה ואת התאווה הזו אינו אדם רשע אלא הוא נורמאלי ובריא.
האתגר שעומד בפניו הוא לשמור על ה'אש' שבוערת בתוכו לזמן הנכון ולאדם הנכון ולהתאזר בסבלנות עד שיגיע לרגע המתאים בו היא תוכל לחמם ולהאיר את חייו.
ומה בינתיים?
בינתיים עליו לתעל נכון את הכוחות שלו ולהפנות אותם לעשיה חיובית, יצירה, חסד ונתינה, ולצד זה להישמר מחשיפה לדברים לא צנועים שרק מעוררים את היצר ללא טעם.
בימינו עם הנגישות הגדולה של אמצעי המדיה ובראשם האינטרנט, הניסיון הזה קשה במיוחד אבל אנו מאמינים שהוא עדיין אפשרי אם מתנהלים מולו בחוכמה.
חז"ל נתנו לנו בחוכמתם עצה מעולה למאבק הזה: לא לשפוך דלק למדורה. אדם שמחזיק מכשיר לא מסונן ונחשף למראות לא צנועים –רק מעצים את הגירוי ואת הקושי להתמודד.
לעומת זאת, אדם שמשקיע את האנרגיות שלו בלימוד תורה, בעבודה, תחביבים, משפחה, תפילה, התנדבות וכו', יהיה עסוק ומסופק יותר ומחשבותיו לא יימשכו כל הזמן למחוזות לא טובים.

אם נראה לך שאצלך הכלל הזה לא עובד, אני מציע לך לבדוק היטב את עצמך:
אולי הציפיות שלך אינן נכונות. אולי קיווית שהיצר ייכחד לגמרי ולכן הופעת לגלות שהוא עדיין חי ובועט?
אולי ציפית שזה יקרה מיד ואתה מגלה שהדברים לוקחים זמן?
אולי אתה עדיין ממשיך להיות חשוף במידה מסוימת למראות לא צנועים וממשיך לתדלק את היצר ולעורר מחשבות לא טובות?

הניסיון של רבים מלמד שכשעובדים בסבלנות ועקביות לפי ההנחיות של חז"ל ההתמודדות הופכת להיות טובה ויעילה יותר.
האם זה אומר שהיא נעלמת לגמרי? לא.
מה שכן, כדאי שלא נתייחס אליה בתור עונש מעצבן ומיותר, אלא כהזדמנות לקדש שם שמים ולעבוד את ה' במסירות ובגבורה בתוך הניסיונות שהוא מציב בפני הדור שלנו "ולפום צערא אגרא".
בהצלחה רבה
יוני לביא